פסטה על קצה המזלג

מטבח האיטלקי הוא מטבח עשיר ומגוון מכל הבחינות אולם פסטה הייתה והינה עדיין גאוותו העיקרית של מטבח מעולה זה. אספר לכם מעט על שורשיה ומקורותיה הבלתי ברורים של הפסטה, אספר לכם על מיתוסים הקשורים לפסטה ואציג לכם כמה שאלות מעניינות.
 
פסטה ביוון וברומי הקדומות
אפשר למצוא באינטרנט סיפור הלקוח כביכול מן המיתולוגיה היונית ובה מסופר שהאל וולקן המציא מעין מכשיר שאפשר ליצור באמצעותו "חוטי" בצק. הסיפור הזה נשמע מפוקפק למדי מה עוד שהאל וולקן היה אל רומי ובגרסה היוונית הוא נקרא הפאסטוס. גם בעבודותיהם ובכתביהם של הומרוס ואובידיוס לא נמצאת שום תזכורת של המיתוס הזה.

אולם, קיימות הוכחות שהיוונים הקדמונים והרומאים המציאו צורה מסוימת של בצק שטוח שנקרא ביוונית לאגאנון – מזכיר מעט את הלזניה של ימינו. לעומת זאת, ידוע שרצועות הבצק האלה לא בושלו במים אלא נאפו על אבנים לוהטות בצורה המזכירה יותר את הפיצה של ימינו.

הסופר הרומאי אפיקיוס מהמאה הראשונה מתאר בכתביו בצק שנקרא לאגאנה ומציע אפילו כמה רוטבי בשר ודגים עבורו.
 
הערבים ופסטה
הרשומה הבטוח הראשונה על אודות אטריות שבושלו במים רתוחים מופיע בתלמוד הירושלמי שנכתב בארמית במאה החמישית אחרי הספירה. המילה שבה משתמש התלמוד עבור המאכל הזה נקראת איטריה.  ברור למדי שפסטה הובאה לסיציליה בכליהם של הערבים שכבשו אותה. הגיאוגרף הערבי אל-אידריס כתב שמוצר על בסיס קמח שצורתו צורת חוטים יוצר בפלרמו, קולוניה ערבית באותה תקופה.
היסטוריונים אחדים סבורים שהמילה הסיציליאנית מאקארוני maccaruni, שפירושה המילולי הוא "עוצב לצורת בצק תוך שימוש בכוח", הוא מקורה של המילה מקרוני בת זמננו. כל מי שלש בימיו קמח דורום יודע שדרוש להפעיל כוח בעת לישת הקמח הזה. בתקופות קדומות משמעותו של שימוש בכוח היה בלישה באמצעות הרגליים תהליך שהיה אורך לפעמים יום שלם.  במקומות מסוימים בסיציליה נהוג גם היום להכין לזניה בסגנון הערבים הכובשים ולכלול בה צימוקים ותבלינים מזרחיים שונים. לא נמצאו סיפורים או כתובות על רטבים שהוכנו על ידי הערבים וקרוב לוודאי שהרטבים היו תרומתם של האיטלקים למאכל הזה.
 
מרקו פולו ופסטה
המיתוס הרומנטי על אודות מרקו פולו שהביא אתו את הפסטה מסין הוכח כשגוי זה מכבר. מרקו פולו, כידוע, חזר מסין לגנואה (והדעות חלוקות אם בכלל הוא ביקר בסין) בשנת 1295. בכתב יד משנת 1297 שנכתב על ידי חייל שיצא לקרב, מפרט החייל את הציוד שלקח עימו ובין היתר הוא מציין שם פסטה יבשה. נכון, אמנם שהסינים אוכלים אטריות כבר משנת 3000 לפני הספירה אולם מרקו פולו מתאר אותה כמאכל עמילני העשוי מעץ הלחם.

השימוש בפסטה יבשה החל להתפשט בעיקר במאות ה-14 וה-15 והיה נפוץ בעיקר בין יורדי הים שיצאו באוניות למסעות הארוכים לעולם החדש.  ומאז היא נפוצה הכול העולם ואין כיום מאכל פופולארי ממנה.