לראות את נאפולי

אנחנו פונים לסמטה צרה עוד יותר המובילה לכיוון הרחוב הראשי ופתאום אנחנו שומעים צלילי מוסיקה. קשה לזהות מהיכן היא מגיעה. בגלל צפיפות בתים והתהודה, נשמע כאילו המוסיקה בוקעת מכל צד.
לרגע קשה לנו לזהות מה אנחנו שומעים. מצד אחד, זה נשמע כל כך לא מתאים למקום, ומצד שני זה נשמע כאילו זהו המקום היחיד שאליו זה מתאים באמת. כעת אני מזהה שאנחנו שומעים אריה מתוך לה טרוויאטה וזה נשמע אוטנטי יותר מאשר בכל אולם אופרה בעולם.

מחלון רחוק אני שומע גבר מצטרף לשירה בקול צרוד כזה רווי אלכוהול וסיגריות וקול צלול של בת זוגו המלווה אותו. אנחנו עומדים ומקשיבים ויש לי הרגשה שזו הפעם הראשונה שאני חש בדיוק את מה שוורדי התכוון לו.

השעה כבר מאוחרת. הגיע זמן לחזור. אנחנו הרוגים וחם. הרחובות צפופים. אלפי אנשים. אף פעם לא ראיתי עיר צפופה במידה כזאת.

חנויות לאין ספור. חלקן מעוצבת בטוב טעם ולצידן חנויות מוזנחות ועלובות. נראה שכולם מוצאים כאן את פרנסתם. יש איזו מן אווירה עירונית מיוחדת שיוצרים רחובות מן הסוג הזה, עם מאות החנויות. קניונים אינם ממש מקובלים באירופה ובייחוד באיטליה וצרפת.

כאן אוהבים את היחס האישי ואת החנויות האינטימיות יותר שקונים בהם בנאמנות במשך עשרות שנים.
למרבית החנויות יש תריסי מתכת שנסגרים בשעות הלילה ומכסים לחלוטין את חלון הראווה. נאפולי ידועה כעיר של גנבים. אני תוהה אם הדבר נכון באמת או שזה פשוט שם שיצא לה על ידי תיירים חסרי אחריות, שאינם יודעים בדיוק כיצד לשמור על רכושם, במקומות שונים כל כך מאלה שהם מורגלים אליהם.

כעת אנחנו ברחוב של חנויות ספרים משומשים וחדשים. להפתעתי, בשתי שעות של טיול ברחובות נאפולי, אנחנו מגלים יותר חנויות ספרים מאשר בכל מדינת ישראל.

נאפולי היא עיר מטורפת. לא ברור בדיוק למי יש זכות קדימה בכבישים וברחובות - למכוניות, לקטנועים לאופניים או לבני האדם. כולם משתלבים ביחד במין סימפוניה ענקית של בני אדם וכלי רכב. יש כאן איזה מין אי סדר שמי שאינו מורגל לכך, אינו יכול אפילו להצביע מה בדיוק לא מסודר כאן. אפילו במושגים שלנו זוהי מהומת אלוהים, אבל נראה שכאן כולם מסתדרים עם זה היטב.

נשים עם עגלות תינוק מנווטות את דרכן בין המכוניות, מכוניות נוסעות באור אדום ברמזור, פס לבן בכביש אינו מהווה אפילו המלצה שלא לעקוף, ומעבר חצייה עם רמזור משמש רק כקישוט צבעוני בנוף העירוני התוסס. איזה בלגן.

אנחנו מנסים לחצות את הכביש. להפתעתנו, המכונית הבאה נעצרת ונהגה מסמן לנו בידו לעבור את הכביש, וזה אינו מקרה. זה קורה לנו יותר מפעם אחת. איזו אדיבות שממש מנוגדת לתחושה הכללית ברחוב. גם מכוניות המנסות להשתלב בתנועה מכבישים צדדיים, מצליחות לעשות זאת בגלל אדיבותם של הנהגים האחרים. למרות זאת, לא הייתי רוצה להיות נהג בתנועה המטורפת הזאת.

בסמוך לחניון, אנחנו מוצאים בית קפה קטן ויושבים לשתיית כוס קפה ברחבה שבחזיתו של בית הקפה. אנחנו אוספים את המכונית ועושים טיול פרידה אחרון בעיר. ממרומי ההר שנאפולי שוכנת למרגלותיו, יש מראה נהדר של נאפולי והמפרץ שמסביבו היא שוכנת. מעבר למפרץ, מתאבך בעננים שנראה כאילו הם יוצאים מלועו, אפשר לראות את הר הגעש וזוב. זהו מראה נפלא, למרות שאיני חושב שהוא מצדיק את האמירה המפורסמת, לראות את נאפולי ולמות.

אגב, יודעי דבר אומרים שכלל לא מדובר ב'לראות את נאפולי ולמות'. והכוונה היא 'לראות את נאפולי ואחר כך את מורי', שהיא עיירה קטנה הנמצאת בקרבת מקום. מכל הבחינות נראה לי שהתיקון הזה הולם יותר את נאפולי.

היציאה קלה יותר ובתוך דקות ספורות אנחנו באוטוסטראדה. אני מבטיח לעצמי שבפעם הבאה, אקדיש זמן רב יותר לעיר המעניינת והמיוחדת הזאת.