לאכול עם האגדות

האם זכיתם אי פעם לראות את אגדות ילדותכם קמות וניצבות לנגד עיניכם? או את יערות העד שבהם מתגוררים שלגיה ושבעת הגמדים? ואולי, במקרה, זכיתם לראות את הגמדים עצמם? קרוב לוודאי שלא. אנו, זכינו לכך.

ומעשה שהיה כך היה. ביער קסום אחד, בצפון מזרח צרפת על גבול גרמניה, לאחר יום עמוס ברשמים, בנופים וביין – הרבה יין… אך, למה נקדים את המאוחר, עוד נחזור לגמדים בבוא זמנם. בינתיים, נתחיל מבראשית. 

הפעם ננדוד צפונה בחבל הארץ המופלא הזה המשתרע בגבולה המזרחי של צרפת, בין נהר הריין ורכס הרי הווז'. זהו איזור שכמעט שאינו מוכר לתייר הישראלי הממוצע והוא מציע את הטוב שבטוב, בבתים ובכפרים ציוריים שניתן למצוא כמותם רק בתמונות נוף צבעוניות, במזג אויר אידיאלי במשך מרבית ימי השנה, בשילוב מיוחד של הדייקנות הגרמנית ואהבת החיים הצרפתית, ובאוכל מעולה ומיוחד. כאן בכרמים המשתרעים מאופק לאופק, מגדלים ענבים אשר מהם מפיקים כמה מיינותיה הלבנים הטובים והמפורסמים ביותר של צרפת, ביניהם ריזלינג, גווירצרמינר, פינו גרי ואדלצוויקר. 

כנקודת מוצא בחרנו הפעם את קולמר – לב ליבו של חבל אלזס, ארץ היין, הגבינות והאוכל המעולה. 
הדרך הקלה ביותר להגיע לקולמר היא מפרנקפורט – 250 ק"מ של נסיעה דרומה, 30 ק"מ מערבה ואנו בקולמר שמספר ימי השמש בשנה בה, נופל אך מעט מאלה שבפרפיניאן, האוחזת בשיא הצרפתי של מספר ימי השמש בשנה. 

2 מסלולי טיול עיקריים מתמשכים מקולמר – דרך היין (Route de Vin) ודרך הגבינות (Route de Fromage). דרך היין, המעניינת ביניהן מבחינתי, מתפתלת בין עיירות ציוריות וכפרים מימי הביניים אשר שמותיהם מצביעים על המיזוג המיוחד של צרפתיות וגרמניות המאפיינת את האיזור כולו – קייזרסברג, אמרשוויר, מרלנהיים, קניגסברג, ריבוויל, ריקוויר וטורקהיים, הינן אך כמה מן העיירות האלה, המשלבות את כל היפה שבצרפת ובגרמניה.

לאורכה של הדרך – מקולמר, צפונה עד לשטרסבורג, בירת החבל, ממוקמים מאות יקבים משפחתיים וקואופרטיביים, המציעים לטעימה את היינות האופייניים למקום. השלט המקובל ביותר לצידי הדרכים הוא השלט Degustation (טעימות), המזמין את המטיילים להיכנס לטעימה – ללא תשלום כמובן – של יינות המקום. במרבית היקבים נמצא גם בית אוכל טיפוסי, המנוהל על ידי אשת הבעלים ומגיש מאכלים אופייניים כמו טארט בצל (Tarte a l'oignoon), שוקרוט (Choucroute) או קדירת בק-אוף (Baeckeoffe), המכילה שכבות של נתחי בשר חזיר, בשר כבש, בשר בקר, שומן חזיר ותבלינים וביניהם פרוסות של תפוחי אדמה אשר הונחו בלילה במשרה של יין ריזלינג, ונאפו בתנור השכם בבוקר.

בעלי היקבים, כמו שאר תושבי האיזור נעימים ומסבירי פנים, היין משובח, האוכל מעולה, והזמן חולף לאיטו כאילו אין בכלל סאדאם חוסיין בעולם. כאן באיזור, בפונדק דרכים השוכן בכפר קטן ששמו אפילו אינו מופיע במפה, אכלתי את הארוחה הטובה ביותר בחיי. ייתכן שהיין וחוויות היום המופלא השפיעו מעט על שיפוטי, אך גם היום, כשעולים בזכרוני אותם טעמים נפלאים, אני מוכן להניח הכל, לקפוץ על הטיסה הראשונה ולחזור לאותו פונדק דרכים נידח. פירוט מלא של אותה ארוחה מיוחדת יופיע בפעם הבאה.

הדרך מתמשכת צפונה, השמש מתחילה להסתיר את פניה בהרים שבאופק, הירוק הופך לכהה יותר והיערות למסתוריים.  וכאן, ברגעים אלה של שכרון חושים או אולי שכרון מיין, ראיתי את הגמדים, המלקטים פטריות במעבה היער. דימיון? נמנום קל? או סתם פנטזיה? לאלוהי היער פתרונים.