לאכול בסלובניה
לכל הכתבות
"סלובניה היא פנינה קולינארית" כך כתוב באתר "למטייל". וממשיך האתר ומספר: "המטבח הסלובני הוא כל מה שהמטבח המזרח אירופאי רוצה להיות, אבל לא תמיד מצליח. מטבח מעודן, מוקפד, עם גלריה רחבה של טעמים, שמקורם במסורת המזרח אירופאית: כיסונים, נקניקים ותבשילי קדירה, תוך שמירה על עידון, קלילות וסטנדרטים גבוהים של איכות החומרים. בין אם במסעדות העילית ובין אם במזללות השכונתיות, המטבח הסלובני מצליח לשאוב השראה מהמסורות הקולינאריות של שכניו, מבלי לאבד את הייחוד המקומי".
המלצות דומות שמענו גם מחברים שביקרו בסלובניה ולצד התפעלותם מן הנוף, שאכן מדהים, מרתק ונפלא, ציינו גם את האוכל הסלובני המצוין. ונתנו לי סיבות בדיעבד לפקפק בהבנתם באוכל או במידת ידידותם אתנו. ייתכן שזו התרשמות שטחית למדי אבל, עשרה ימים בכל רחבי סלובניה הביאו אותנו לפקפק ברמת הקולינאריה של המדינה היפהפייה הזאת.
בסלובניה תוכלו למצוא את כל סוגי המאכלים (מלבד חומוס כמובן). הסלובנים, כפי הנראה בגלל הבנתם העמוקה שמהמטבח שלהם לא תבוא להם ישועה, לקחו מאכלים מכל רחבי העולם, צילמו אותם, בנו מהם תפריטים מצולמים (ראו תמונה, כך זה בכל המסעדות) והכינו אותם כמיטב יכולתם וללא הצלחה רבה.
הכישלון המהדהד של הסלובנים, כמו גם של שכנתם הדרומית קרואטיה הוא בניסיונות החיקוי העלובים של המטבח האיטלקי השוכן במרחק של קילומטרים ספורים מהם. לו שלחו משרדי התיירות של סלובניה וקרואטיה משלחת נבחרת של טבחיהם לשבועיים השתלמות באיטליה היה הדבר עושה פלאים לפחות להיבט האיטלקי של המטבח הסלובני.
הריזוטו (איום ונורא, כולל הריזוטו השחור), השרימפס והקלמרי (המטוגנים בבלילה, במרבית המקרים), הניוקי (המסכנים) ומרק הדגים (הבלתי נסבל) היו זוכים אולי לתחייה מחודשת ברוח המטבח האיטלקי.
"מה באמת אוכלים אצלכם" שאלנו את בעליו המקסים והחביב של פנסיון לקטר (Pension Lectar) בעיירה רדובליצה (Radovlica) הסמוכה לבלד. "האוכל האופייני של סלובניה הוא נקניקיות ומרק פטריות" נענינו.
ניסינו – מרק הפטריות באותו פנסיון, שהוגש בתוך לחם היה אכן נפלא, לעומת אותו מרק שאכלנו במקומות אחרים בסלובניה שממש לא היה מה לכתוב עליו. הנקניקיות, בכל מקום שאכלנו היו סבירות אבל אף אחת מהן לא הגיעה לקרסוליה של נקניקייה גרמנית שאפשר לאכול בכל פינת רחוב בגרמניה.
הבירה המקומית "לשקו" (Lasko) מצוינת וגם הפיצות טעימות למדי, מאכלי הקדירה היו סבירים וכאן המקום גם לציין את עוגות הקרם המיוחדות שמקורן, כך אומרת המסורת, במלון פארק בעיר בלד. אצלנו הן נקראות נפוליאון אבל כאן, הדגש הוא על הקרם ועל הכמויות העצומות שלו שהן מצטיינות בהן.
השירות בסלובניה תמיד אדיב, חביב ובכל שפה שתבחרו (מלבד עברית, כמובן) - באיטלקית, בסלובנית, בגרמנית ובאנגלית. מסתבר שמרבית הסלובנים העובדים ומתגוררים בסמוך לגבול איטליה ועוסקים במקצועות האירוח דוברים את ארבע השפות האלה ברמה סבירה למדי.
לקח לנו שלושה ימים להבין שתפארתו של הטיול הזה לא תהייה דווקא על הצד הקולינרי והקדשנו את תשומת לבנו לנוף, בעיקר. וכן בכל הקשור לנוף יש לסלובניה הרבה מאוד להציע למטייל, החל ממערות פוסטוינה המפורסמות, המשך באגמים בלד ובוהיני ובמפל המים סביצה (Savica) המפורסם המיועד למטיבי לכת (550 מדרגות במעלה הר תלול) ונופים הרריים המכוסים ירוק ללא פיסת אדמה חומה אחת.
עיירות החוף בשטח החוף האדריאטי הקטן שהוקצה לסלובניה כמו פיראן (Piran), פורטרוז' (Portroz), קופר (Koper) ואיזולה (Izola) מקסימות ושוות השקעה של יום או יומיים לטיול בהן. גם העיירות הקרובות בחוף הקרואטי וביניהן נוביגרד (Novigrad), פורץ' (Porec) ורוביני (Rovinj) מקסימות ושוות השקעה של יום טיול אחד – אל תשכחו לקחת אתכם את הדרכונים עבור מעבר הגבול מסלובניה לקרואטיה. ורצוי שתכינו כמה קונות (Kuna המטבע הקרואטי) למרות שבמרבית המקרים יקבלו מכם גם אירו. אגב, הדלק בסלובניה זול בצורה משמעותית מאשר באיטליה ובקרואטיה הסמוכות ורצוי לקחת זאת בחשבון בתכנון הנסיעה.
אגם בוהיני (Bohinj)
ולסיכום סלובניה מציעה למטייל בעיקר נוף, מים והרבה הרבה ירוק. אל תבנו את הטיול על סיור בעיירות ובכפרים ברובם אין ממש מה לראות, התרכזו בנוף, הכינו לעצמכם כמה כריכים לפני היציאה לטיול ותחסכו לעצמכם ארוחת צהריים בינונית והרבה הרבה צ'יפס. את הארוחה העיקרית אכלו במלון או בסביבתו. ואגב מחירי הארוחות אינם זולים במיוחד אבל בכל זאת חשבון לזוג סועד יהיה בערך כ-60-70% ממחירו בארץ.
נסיעה טובה ובתיאבון.