לאכול בגרנובל
לכל הכתבות
הגענו לכאן ישירות ברכבת מפאריז והעיר מקבלת אותנו בפרץ של שמש ושמים כחולים. המקומיים אומרים שאלה ימי הקיץ האחרונים. יש לי כאן פגישה עסקית ועבודה שאני חייב לעשות במקום והעדפתי לעשות זאת לפני תחילת החורף.
העיר מדהימה ביופיה והיא יושבת בעמק מוקף הרים. עוד מעט קט והכל יהיה מכוסה בשלג ותתחיל נהירת אוהבי הסקי למקום. נהר האיזר הזורם במרכז העיר חוצה אותה לשניים ומימיו הרוגעים אינם מגלים ולו ברמז מה יקרה לו בקרוב.
הערב, אתם יוצאים אתנו לאכול, אומרים מארחינו. ואני בצרפת למדתי, עדיף תמיד לצאת לסעוד עם מישהו מקומי שיודע לאן ללכת. אנחנו אוכלים על ההר, הם אמרו.
7:30 בערב, בצרפת אוכלים מוקדם, ואנחנו בדרכנו לרכבל. זהו רכבל כדורים, המזכיר את זה שבחיפה, 4 כדורים יוצאים מתחנה על שפת הנהר ומטפסים אל ההר שמנגד. השמש עדיין זורחת והמראה מדהים.
אנחנו מגיעים לפסגת ההר עוברים בשער אבן וממשיכים לטפס. עשר דקות נוספות של הליכה ואנחנו במקום.
מסעדת Chez le Per'gras כך נקרא המקום. חדר אורחים גדול שכל קירותיו מזכוכית וצידו האחד משקיף על כל העמק שמתחת. צבא של מלצרים עומד לרשותנו ואנחנו מקבלים את תפריט הערב. רק היין פתוח לבחירתנו.
מסתבר שמגוון המנות כאן אינו גדול במיוחד ואנו מתקשים לבחור אחת מבין שתי אפשרויות שיש לכל מנה. זו תהייה ארוחה ארוכה מבטיח לנו אלאן המארח. בשעה אחת אחר חצות, בדרך חזרה אנחנו נזכרים בהבטחתו ומגרגרים בהנאה.
אנחנו חבורה מוזרה למדי – 2 צרפתים, 2 ישראלים, טוניסאית אחת, מצרי, טורקי, 2 צ'כים, פולניה, הונגרי, יווני ובחורה רוסיה – זהו מפגש של אנשי תוכנה העוסקים בפרוייקט משותף. 2 כוסיות אפריטיף והלשונות פורצות את מנעולי הביישנות. השפה המשותפת היא אנגלית, כמובן. אין פוליטיקה, אין חילוקי דעות – אוכל הוא נושא השיחה וכל אחד מאתנו מספר בתורו על האוכל העממי האהוב עליו.
וכעת תור האוכל
מנה ראשונה - שארלוט גבינת עיזים עם קישואים פריכים, קציפת סלמון ושומר או סלט אפרסקים עם פירות העונה, אבוקדו, משמש וחומץ.
השעה כבר תשע, אורות העיר שמתחתנו מתחילים להידלק ויוצרים תמונה מרהיבה, השמיים מתכהים אט אט ובעשר וחצי הם כבר שחורים לגמרי.
כמעט חצות. המנות העיקריות מוגשות לשולחן: שוק ברווז ברוטב דבש, לימון וקוריאנדר או פילה דג בס, ירקות מאודים ורוטב מעגבניות, עשבי תיבול, תבלינים ושמן זית. ולאחריהן מנה אחרונה –פירות העונה ומבחר גבינות מקומיות או פרפה לימון ברוטב וניל.
ב-12:30 יוצא הרכבל האחרון וברוב דעות אנו מחליטים שעדיף לנסוע בו על הליכה ברגל במורד ההר, בגשם השוטף שהחל לרדת. אני מסמן לעצמי את שמה של המסעדה בספר המסעדות שלי ומבטיח לעצמי לשוב לכאן שנית.
