בחזרה לסורנטו
לכל הכתבות
אנחנו חוזרים לסורנטו, כדברי השיר הנאפוליטני המפורסם. הכניסה לסורנטו עלובה ומוזנחת. סימטאות צרות, גדרות שיחים בלתי גזומים לצד בתים עלובים וגינות בלתי מטופחות. אני מתחיל לתהות אם כל הזיכרונות שהיו לי מן העיר היפה הזאת פשוט לא היו אלא פרי דמיוני. אין כאן אף רמז לעיר המיוחדת הזכורה לי.
אנחנו מחפשים את דרכנו בסמטאות העיר. אני נוקט בשיטה הישנה והטובה של שימוש בשלטי ה-Centro ובחוש הכיוון הטבעי שלי, ואנו מוצאים את עצמנו בפיאצה טאסו במרכז העיר. אין בעיה מיוחדת למצוא חנייה זוהי שעת צהריים.
עכשיו נגלית לעינינו העיר כפי שהיא זכורה לי. זוהי עיר מקסימה, שכול כולה בנויה על תיירות, המון מסעדות, בתי מלון וחנויות מזכרות המוכרות מכל הבא ליד, בעיקר מזכרות איטלקיות טיפוסיות, כמו פסטות צבעוניות, תבלינים, בקבוקוני שמן זית, יינות ו….איך לא, לימונצ'לו.
זוהי שעת צהריים והגיע הזמן לאכול. אני מציע שניגש למסעדה שכבר אכלתי בה בעבר. זוהי מסעדה מפוארת ואני מתפתה לשוב ולאכול בה בגלל השולחן הענק עם המגוון הכמעט האינסופי של מנות אנטיפסטי לבחירה עצמית. השולחן הזה העניק לי השראה למספר לא קטן של מנות בספר האנטיפסטי שלי.
אנחנו מתיישבים בחוץ. מזג האוויר מאפשר זאת.
קבוצה של שלושה נגנים המשתכרים כך למחייתם, מנגנת ממול. הם מנגנים כל מיני טרנטלות איטלקיות ושירים נאפוליטניים. במושגים של היום, יש שרואים זאת כקיטש. אני אוהב את זה, מסתבר שקיטש הוא עניין של גיאוגרפיה וכאן הוא נראה ככזה חלק טבעי מהמקום. המסעדה מלאה בתיירים אמריקאים רעשנים ולמרות שולחן האנטיפסטי העשיר אנחנו מחליטים לוותר.
אנטיפסטי, בניגוד למה שנוהגים לחשוב, אינו מנה שהיא כאילו נגד או קונטרה (אנטי) לפסטה. אנטיפסטי פירושו לפני האוכל. אין לו שום קשר למנות הפסטה שמוגשות אחריו.
כמה עשרות מטרים בהמשך רחוב via s. Cesareo אנחנו מגלים רחבה קטנה מוצפת שמש וקהל סועדים ליד שולחנות במפות משובצות אדום ולבן. גם כאן הקהל ברובו תיירים ואנחנו מצטרפים אליהם בשולחן פנוי ומפקירים את גופנו לקרני השמש.
זמר נאפוליטני מזמר לסועדים ומלווה את עצמו בגיטרה. הוא מזהה קהל 'קורבנות' חדש וניגש אלינו במאור פנים. הבנות מתלהבות (הוא נראה כזה גברי, איטלקי ושרמנטי) ומבקשות לשמוע את 'בחזרה לסורנטו'. קצת בנאלי ומסתבר שגם לטעמו. קרוב לוודאי שהוא כבר שר את השיר הזה היום כמה עשרות פעמים, והוא בוחר עבורנו שיר אחר שהוא מעדיף. יש לו קול צרוד כזה, מיוחד משהו בסגנון אדריאנו צ'לנטאנו, ואנו משלשלים לידיו כמה מעות כאשר הוא מסיים את שירתו.
אנחנו מזמינים מרק מינסטרונה ומנת אנטיפסטי של בשרים ונקניקים. כמנה עיקרית אנחנו מבקשים פלטת דגים מטוגנים ופסטה עם גמברוני. הפסטה הפעם אינה פסטה טרייה מעשה בית, קרוב לוודאי שהם חושבים שתיירים לא יקפידו על כך, אבל הרוטב טעים למדי והפסטה מבושלת בדיוק במידה הדרושה.
מגישים לנו את הפסטה עם כפות. זה מראה עד כמה המקום הזה מיועד לתיירים. איטלקי אמיתי אינו אוכל פסטה בכף. זהו מנהג שהביאו אתם התיירים האמריקאים.
פסטה אוכלים במזלג בלבד. מכניסים את המזלג בערימת הפסטה, מסובבים ומסובבים עד שהוא צובר כמות מספקת של פסטה ומכניסים לפה. את הפסטה שלא גולגלה היטב על המזלג נוגסים וחותכים בשיניים
לארוחה כזאת מתאים יין לבן. מזמינים חצי ליטר ועוד חצי ליטר. אני מעדיף יינות איטלקיים אדומים.
היין הלבן חסר כל אופי, אבל הוא עולה לי לראש, לא עד כדי להפריע לנהיגה, כמובן. אנחנו נפרדים ומחליטים לטייל כל זוג כרצונו.
אנחנו מתעכבים בחנות קטנה ב-via s. Cesareo המשמשת גם כמפעל קטן לייצור לימונצ'לו. המוכר הנמרץ מדבר ללא הרף, איטלקית שוטפת, שלא צריך להבינה כדי לדעת שהוא מנסה למכור לנו את מרכולתו. הוא מגיש לנו שתי כוסיות לימונצ'לו לטעימה. אפריטיף לארוחה, ללא תשלום. זה מתוק מדי לטעמי, וגם הצהוב לא נראה לי טבעי.
רחוב s. Cesareo הוא רחוב צר מקביל לרחוב הראשי, ומיועד להולכי רגל בלבד. מכל צד חנויות תבלינים, רטבים ופסטות במחירים לתיירים. יש כאן פסטות שחורות המכילות דיו של דיונונים ופסטות אדומות, ירוקות ואפילו כחולות. אלה פסטות שמקומן האמיתי הוא רק בוויטרינה או בצנצנת על מדף במטבח, לקישוט. איטלקי שמכבד את עצמו לא יאכל פסטה מעורבת מטעמים שונים אשר במרבית המקרים אלה הם צבעי מאכל. את הטעמים יוצרים באמצעות הרוטב. גם מחיריהן של חבילות הפסטה מראים שמדובר בדברי אמנות ולא במאכל יום יומי.
אנו פונים מן הסמטה הראשית ומתפתלים קצת בסמטאות הצדדיות. כמה שקט ורגוע. זוהי שעת צהריים ומלבד התיירים ובעלי העסקים המתפרנסים מהם, אף איטלקי הגון לא יראה את פניו מחוץ לבית בשעות כאלה.
באיטליה נחים בשעות האלה, כמו גם בצרפת ובספרד ותייר הנקלע לעיר קטנה בשעות מנוחת הצהריים, עשוי לתהות לאן נעלמו כולם.
גם עלינו נחה איזו מין רוח של שלווה ואנחנו מחפשים פינה להניח בה את ישבנינו ולתת מנוחה לרגלינו הרצוצות. יש עוד מקום אחד שחייבים לבקר בסורנטו ואני, למרות רטינות חבריי ממש גורר אותם לשם – הגלידריה "בוגונביליה" ברחוב הראשי Corso Italia.
מה אוכלים במקום כזה המציע עוגות גלידה, גלידות ב-72 טעמים שונים, גלידת ספגטי או, אולי, אחת מ-350 מנות הגלידה השונות המופיעות בתפריט? מסתבר שהדילמה אינה קשה במיוחד. אנחנו מזמינים 4 גלידות ענק, כל אחת ב-3 טעמים (סה"כ 12 טעמים) ומחליפים בינינו את הגביעים, כדי שכל אחד יזכה לטעום מן הכול.
זהו סיום נפלא ליום משגע, כמה נופים נפלאים של טרם ערב עוד מזומנים לנו בדרך ואנחנו שמים פעמינו למיורי, העיירה הקטנה שבה אנו מתגוררים.
כתובות:
מסעדת Zi'ntonio – Via Luigi De Maio 11, Tel. 39-0818781623
מסעדת O'canonico - Piazza Tasso, 7, Tel. 39-0818783277
גלידריה Bougainvillea - Corso Italia 16,