אצל עדנה ברמת השרון

יעקב (ג'אקומו) פיאלקוב

 

"עוד לא הייתם אצל עדנה?", שואל אותי קלמרו ידידי ושכני. "ואתם קוראים לעצמכם רמת שרוניים?" מחזקת את דבריו בת זוגו, כשהם יושבים בביתנו ומתענגים על השאריות מן הסדנה שזה עתה הסתיימה.

 

טוב, אם קלמרו אומר, צריך ללכת. וכך, אנחנו מוצאים את עצמנו בארוחה אצל עדנה המיתולוגית.

 

את המסעדה קצת קשה למצוא אם אינך מצויד בכתובת המדויקת. פשוט אין שלט סתם כך כניסה דרך סבך של ענפים ולידה איש אבטחה המראה שיש פה יותר מסתם כניסה לבית.

 

הדבר הראשון שאנו פוגשים בכניסה הוא חיוכה של המלצרית. בדיעבד מסתבר שכולן כאן מחייכות. כמה נעים. "מה תאכלו" היא שואלת ואני נותן לה לבחור. "אתם חייבים לטעום את הלחם", היא אומרת "הוא מוגש עם חצילים כבושים". ואכן הלחם, נפלא. לחם ביתי כזה נימוח בפה עם בצל מטוגן מפוזר בו בנדיבות. עם ממרח מתאים הייתי מסתפק בלחם בלבד. לצערי הלחם מוגש עם חמאה פשוטה, אפילו לא מלוחה. לצד הלחם צלוחית קטנה עם קוביות חצילים מטוגנים מושרים בחומץ. מעניין ונחמד למרות שאני הייתי מוסיף קצת בלזמי ומעט סוכר.

 

למנה ראשונה אנחנו מזמינים מנה אחת של עלי גפן ממולאים. "זה לא עלי הגפן שאתם רגילים להם", אומרת לנו המלצרית, וזה אפילו מחזק את דעתי להזמין את המנה הזאת. אלה עלי גפן גדולים בהרבה מאלה המוכרים לנו הם ממולאים באורז ובצימוקים ומוגשים ברוטב עשיר ומתקתק של פירות יבשים, עד כמה שאני מצליח לזהות. "מה יש כאן בדיוק?", אני שואל את המלצרית. היא מזדרזת למטבח וחוזרת עם תשובה מהוססת. מסתבר שבמטבח אין כבר מי שיכול לענות על שאלות כאלה. נשארו שם רק מוציאי מנות.

 

טעים למדי אך מתחיל לשעמם במהרה, כפי שקורה גם עם המנה הבאה שאנחנו מקבלים. בת זוגי מסתפקת במשהו סטנדרטי כמו ג'וג'ה קבאב אשר אין ולא כלום בינו לבין קבאב. אלה נתחוני עוף בגריל עשוים בדיוק במידה הדרושה עם תפוח אדמה מבושל ואפוי בתנור ולידם בצל מטוגן מצוין מוגש ברוטב לימון וחומץ ועגבנייה אפויה בתנור. נחמד וטעים.

 

אני מקבל קובה דלעת. מסתבר שקובה דלעת פירושו כאן קובה עם בשר מבושל ברוטב דלעת שהדבר היחיד שהיא תורמת למאכל לדעתי, הוא מתיקות יתר. לצד שלושת כדורי הקובה העשוי מבצק סולת ממולא בבשר בקר טחון, ערימה גדולה של אורז פרסי מבושל אחד אחד, בדיוק כפי שצריך והכל שרוי ברוטב עשיר וכבד. טעים אבל ממש ממש לא מאכל לערב קיץ לוהט. גם מנה זו מתחילה לשעמם מעט, ממש מטבח ביתי עם כל החיוב והשלילה שבו.

 

למנה אחרונה אנחנו מזמינים פאדג' שוקולד הלוקה בריח מודגש ובלתי ברור של שמרים, מוגש ברוטב שוקולד מעט עשיר מדי לטעמי וכדור גלידת וניל מצוינת. אנחנו מלווים את הארוחה במים צוננים ומשלמים 150 שקלים לשנינו כולל טיפ.

 

האווירה נעימה, המוסיקה, לשם שינוי, שקטה ורגועה והמלצריות מסבירות פנים ומשתפות פעולה. השרות מהיר ואדיב. הארוחה ממוצעת וסבירה למדי. נשוב לכאן כמובן אך רק לארוחות צהריים או לארוחות משפחתיות כאלה של ליל חורף סוער.

 

עדנה

טרומפלדור 3 רמת השרון (ממש צמוד למשטרה),

טל. 5494976.

2006

 

בחזרה לדף הביקורות