כך אכלו ברומי

יעקב (ג'אקומו) פיאלקוב

 

 

 

 

 

 

לכניסה למצגת

 

 

 

הארוחה המרכזית ביומו של הרומאי ה-cena נאכלה בסביבות השעה 3 אחר הצהריים ולעיתים היא נמשכה עד השעות הקטנות של הלילה. סווטוניוס מספר שנירון היה אוכל מאמצע היום עד חצי הלילה a medio die ad mediam noctem. כאשר הגיעו אל ביתו של המארח היו חולצים נעליים ורוחצים את הרגליים. האורחים היו מלווים אז אל אולם האוכל, לעולם לא נשב בארוחה אם אנחנו אנשי מעלה. המצב ההולם אנשי מעלה הוא מעין מצב של שכיבה או השתרעות. רק ילדים או עבדים אכלו בישיבה. קאטו המפורסם מאוטיקה נדר נדר שהוא יאכל בישיבה על כסא כל עוד יוליוס קיסר יישאר בשלטון. הוא כמובן לא זכה לאכול יותר בהשתרעות מפני שהוא התאבד לפני מותו של יוליוס קיסר.

לאחר שתפסנו את מקומנו ליד שולחן האוכל, מה יגישו לנו וכיצד יבדרו אותנו תלוי ברמתו התרבותית של המארח ובאפשרויותיו הכספיות. אפשר למצוא תיאורים רבים של ארוחות בתקופות קדומות החל מהארוחות המסוגננות שמתוארות בכתבי הומרוס ועד הסטורנליה בכתבי מאקרוביוס, כ-1300 שנה מאוחר יותר.

אפשר לחלק את הארוחות בתקופה הרומית לשתי קבוצות: הארוחה האידיאלית שבה האוכל פשוט והשיחה ברמה פילוסופית גבוהה והארוחה האקסטרוואגנטית שבה האוכל עשיר מאוד והחברותה שטותית. אפשר למצוא תיאורים של שני סוגי הארוחות בכתבים של היסטוריונים מאותן תקופות.

מסיבות האוכל ידועות לשמצה של הרומאים העשירים החלו בדרך כלל אחרי אמבט מרגיע. הישיבה/השתרעות היתה על ספות והאכילה בכפות ובידיים. לפיכך, האוכל היה חתוך לחתיכות קטנות ועל כל סועד עמד משרת לשטוף את ידיו מפעם לפעם.

מבנה משתה רומאי

מה שעשה את המשתאות הרומיים למרשימים כל כך היה המאכלים המדהימים שהוגשו. צלחות הבשר כללו חזירי בר, צבאים, עזי בר, כבשים, טלאים, גדיים, גורי חזירים, אתונות, ארנבות ושפנים. מבחר מנות העוף כלל בשרים של כמעט כל בעלי הכנף הידועים: תרנגולות, אווזים, יענים, עגורים, ברווזים, פסיונים, יונים, תורים, קיכלים, וטווסים. כמויות המזון ואורך הארוחה נקבע לפי האדם שלכבודו נערכה הסעודה. לעיתים רבות הסועדים מלאו את עצמם עד שהגיעו להקאה. משתאות מסויימים ערכו לעיתים 8 עד 10 שעות והפאר וכמויות המזון שהושקעו בארוחה כזאת יכלו להביא אדם לכדי פשיטת רגל.

פטרוניוס בספרו סטיריקון נותן תיאור מפורט על משתה מסוג זה, והנה לפניכם כמה דוגמאות על מנות מיוחדות ממשתה שהוגש בביתו של טרימלקיו, אחד מאצילי רומא:

על מגש המתאבנים עמד פסל חמור מברונזה קורינתית ועליו סלי אוכפים עמוסים בזיתים, ירוקים בצד אחד ושחורים בצד השני. על גב החמור היו מונחים שני מגשים מכסף ושמו של טרימלקיו חרוט על שוליהם. גשרים קטנים שהולחמו אל המגשים תמכו בבצק שרוי בדבש ובזרעי שומשום. מספר שווה של נקניקיות היו תלויות משני צידי החמור ומתחתן שזיפים סוריים וגרעיני רימונים.

על מגש הגשה עגול אורגנו 12 סמלי המזלות בצורת עיגול כשעל כל אחד מהם שף מיוחד עיצב מנה שמתאימה לאופיו של המזל וכך הלאה...

בחזרה לדף הכתבות