כמה מילים על אודות רימונים

 ג'אקומו

"עץ הרימון נתן ריחו, בין ים המלח ליריחו", שרנו בילדותינו את שירם החביב של יעקב אורלנד וידידיה אדמון.

כך במשפט אחד קצר ומתנגן נקבעו לדורות שתי טעויות המושרות בפינו עד היום. והטעויות הן פשוטות: אין ריח לעץ הרימון ואין ולוא גם עץ רימון אחד בין ים המלח ליריחו. עצי רימון אינם גדלים שם.

הרימון נמנה עם שבעת המינים שנתברכה בהם ארץ ישראל למרות שמוצאו הוא מאיזור הים הכספי ומאיראן והוא נחשב לסמל של חוכמה ושפע. לפי ההלכה, בכל רימון יש 613  גרגרים כמספרן של תרי"ג המצוות בתורה.

הרימון מסמל בתרבויות שונות שפע ופריון, יופי וחוכמה ובעבר נפוץ השימוש בצורתו לעיטור מבנים, מטבעות, לבוש ועוד, ומקומות רבים קרויים על שמו.

במטבעות ישראליים רבים, מן העת החדשה והעתיקה, ניתן למצוא את תמונת הרימון המשולב באלמנטים רבים אחרים המסמלים חכמה ושפע. בין המטבעות של ימינו נמצא את מטבעות הלירה, 5 האגורות והמטבע החדש יחסית, בין שני השקלים.

בבית המקדש הראשון עוטרו כותרות העמודים בשני טורים של רימונים עשויים נחושת. רימוני כסף ונחושת משמשים גם היום לעיטור ספרי תורה.

פירותיו של הרימון משמשים לאכילה ולמיץ  ומכינים ממנו גם יין, רטבים ומשקה רימונים.

בבישול נוהגים להשתמש בגרגירי הרימון למטרות דקורטיביות, וכיום אף מרבים לשבצו בסלטים ובמאכלים שונים, בין אם הוא משתלב בהם ובין אם לאו, בצורה המזכירה את הפסיפלורה בשעתה, כשהייתה הלהיט התורן במטבחינו.

רימון מזוהה עם ראש השנה, הן כסמל והן כפרי שתקופת הבשלתו חופפת לראש השנה, כמו הגויאבה שריחה מבשר, מבחינתי, את בואה של השנה החדשה. ובסעודת ליל ראש השנה, נהוג לאכול רימון ולאחל "ירבו מצוותינו כרימון", כלומר, כמספרם הרב של גרגירי הרימון.

בחזרה לדף הכתבות