בואו נבקר בשוק הכרמל

ג'אקומו

"אם הייתי גר בתל אביב", אומר לי ידידי אלסנדרו בסיומה של ארוחה מופלאה ב"ג'ויה מיה" שברומא כאשר אנו מסבים על כוסיות גראפה על חשבון הבית, "הייתי רוצה לגור ברחוב קלישר". "קלישר" אני שואל, "מה איבדת שם". "זה המקום הכי קרוב לשוק הכרמל" הוא משיב לי ללא שמץ של חיוך על פניו.

אלסנדרו הוא איש כלבבי וזו כנראה הסיבה שאנחנו כה מחבבים האחד את רעהו. גם אני, כמוהו, איש של שווקים. ביקור אחד בשוק מלמד אותי על המקום יותר מביקור בעשרה מוזיאונים. רק אחרי שאני מרווה את "צמאוני" לשווקים, אני מתפנה לביקור במקומות אחרים.

וכשמדובר בשווקים, מדוע שלא נבקר גם בשוק שלנו, שוק הכרמל. השוק האהוב עליי - על ריחותיו, צבעיו ושירת המוכרים וקריאותיהם.

שלא כמקובל, נגיע אל השוק מחלקו הדרומי, ממגרש החנייה הגדול. נחנה שם את המכונית (50% הנחה לתושבי תל אביב) ניקח סל או עגלת קניות ונצא לדרך. מייד מול מרכזו של מגרש החנייה בסמטה צרה בשם יחיה אפשר להשיג את הירקות הזולים ביותר בשוק. האיכות לפעמים מעט פחותה משאר השוק אבל המחיר כמעט חצי.

נחזור לרחוב הכרמל – הרחוב המרכזי. הרחוב מקורה ביריעות בד והשמש אינה קופחת על הראש כמו פעם. מייד בכניסה מימין דוכן פיצוחים ופירות יבשים, מעט אחריו דוכן ממתקים ודברי מתיקה. הכל בזיל הזול. שוקולדים תוצרת חוץ, זולים יותר מ"עלית", עוגות מוכנות (חלקן גם מתוצרת "אסם") במחיר צחוק, ופלים סוכריות ועוד. אחריו דוכן הדגים של  עופר. קרפיונים טריים ב-20 ₪, בורי ב-25 ₪ לקילו ופילה סלמון קפוא ב-24 ₪. לפי דרישתך ינקו לך את הדגים, יסלקו את העצמות ויתנו לך נתחי פילה מנוקים. ממול, בצידו השני של הרחוב דוכן צמחי התבלין. כאן אפשר למצוא הכול, ממש הכול.  

 אפילו פרחי קישואים בהזמנה מראש. יש כאן פטריות מסוגים שונים, זוקיני, רוברב וכל צמח תבלין שעולה בדעתכם.

נטפס מעט למעלה, כאן מתחילה החגיגה האמיתית. משמאל דוכני שמנים, שימורים ודגים, מעושנים, מלוחים וכבושים. אפשר להשיג כאן שמן זית (סביר למדי) במחיר 25 ₪ לבקבוק. ממול יינות תוצרת רומניה וגרוזיה – 18 שקלים בקבוק של ליטר.

מטפסים הלאה. בפינה הבאה דוכן עשבי תיבול עם מבחר עצום וטרי – צרור בזיליקום (השווה בגודלו ל-10 צרורות בסופר) במחיר 3.5 שקלים, הריחות מדהימים והרוכלים מסביב נותנים את קולם בזמרה, מי כדי למשוך לקוחות ומי מתוך שמחה על הפדיון היומי שנעשה עד עכשיו.  בסמטה שליד חנות חמוצים – דגים, זיתים, סלמון מעושן, חמוצים, שימורים ועוד (סלמון מעושן – 8 ש"ח ל-100 גרם).

החנות הראשונה משמאל בסמטה חנות עופות. ממש חוויה לעמוד ולראות כיצד מישה, המוכר, מפרק את חזה העוף. לא, הוא אומר לי, אל תיקח היום כנפיים זה לא בשבילך. תבוא מחר.

חזרה לרחוב הראשי. במרכז הרחוב מכונית פורקת צמחי תבלין, צפיפות ודוחק ואני בקושי מצליח לפלס את דרכי בשביל הצר שהותירה המכונית. מייד משמאל דוכן גבינות ואחריו כמה דוכני ירקות, פיתות, צ'יאבטות ולחמים שונים. מימין דוכן שימורים ופסטות. אפשר למצוא כאן פסטות יבשות תוצרת איטליה – 3 חבילות ב-10 ₪., סרדינים תוצרת חוץ – 3 קופסאות ב-10 ₪. בסופר קופסה אחת 6 ₪. מעט הלאה. על המדרכה חנות דגים ופירות ים.  הריח מחריד אבל אפשר למצוא כאן למצוא פירות ים טריים, סרטנים, קלמרי ושרימפס, סרדינים ודגים טריים. אני מצליח בקושי לפלס לי את דרכי בין התאילנדים והפיליפינים הממששים את הסרטנים אחד אחד בידיהם וקונה לעצמי קילו שרימפס.  

שתי חנויות הלאה – דוכן הגבינות המפורסם של השוק. הכל בזיל הזול, אבל לעולם לא תצא עם הכמות שביקשת. בקש 200 גרם ותקבל 400 והכל בקצב מסחרר.

הלאה בפינת הרחוב משמאל חנות הדגים המלוחים של שני האחים הדתיים. ממש חור קטן ועלוב, אבל יש כאן הכל ובאיכות מעולה. מעט קדימה באותה סמטה החנות מזרח ומערב – כל שדרוש לטבח החובב את מאכלי המזרח כולל חומרים לסושי ודפי הדרכה.

חוזרים לרחוב הכרמל ומטפסים עוד מעט. מימין דוכן מכנסיים ג'ינס "אמיתיים" ב-45 ₪ ולידו דיסקים מוסיקה ומשחקים, "אוריגינליים" כמובן. משמאל דוכן פטריות. וירקות מיוחדים - 10 ₪ לקילו פטריות שמפיניון. אחריו הדוכן וחנות התבלינים של האחים עמרני. כאן יש הכל, צנוברים, חילבה, סומאק, פירות מיובשים וכל מה שצריך לבישול. מסתבר שהאחים עמרני כוחם יפה גם בתבלינים ולא רק בשירה (זוכרים את צמד העמרנים ואת חדווה עמרני?).  

 ואגב, לאלה שאינם מתעצלים, בקצהו השני של השוק, בכיכר מגן דוד נמצאת חנות התבלינים שהפכה למוסד בתל אביב – חנות התבלינים של פרונט. שום תירוץ לא יתקבל מאלה שלא ביקרו מעולם בחנות הזו.

אנחנו עמוסים בשקיות, עוד קפיצה קלה לחנות הבשר של נתן ברחוב תרמ"ב לבשר סינטה מיושן היטב ב-40 ₪ לק"ג, לחנות של מעדני מניה או טיב טעם לפסטרמה הודו ב-3.25 ₪ או פסטרמה חזיר ב-4.5 ₪ ל-100 גרם ולדוכן הגבינות של אורי מימין בתחילת השוק. כאן אני מוצא את הגבינות המיוחדות שלי, לעיתים אני מסתפק בטעימות בלבד ואורי אינו עוצר בעדי. מה שלום הבן, הוא שואל, תגיד לו שיש את הגבינה שהוא אוהב.

כשזמני בידי אני קופץ גם לדוכן הנעליים של ברוך להחלפת דברי רכילות על השוק, לדוכן החולצות, לראות מה חדש בעולם ההלבשה לגבר או לדוכן של הסוללות לחדש את מלאי הסוללות בבית (3 ₪ לחבילה). וכך, עמוס לעייפה, אני משרך את דרכי בחזרה לחניון, מנה שווארמה בקיוסק הסמוך, כוס לימונדה בדוכן שלידה ואני מתפנה לחישוב החיסכון.

 

מאי 2007

בחזרה לדף הכתבות