רומא    פירנצה   ונציה  מילנו   טוסקנה  מפרץ אמאלפי

 

שלושה ימים בחוף אמאלפי

מדריך למטייל בדרום איטליה
יעקב (ג'אקומו) פיאלקוב

 

פעמוני הכנסייה המצלצלים במלוא עוזם הם הדבר הראשון שאני שומע כשאני פוקח את עיניי. מתלווים אליהם ציוצי ציפורים וקולותיהם הרמים של המשכימים קום העושים את דרכם לבית הקפה לאספרסו של הבוקר.

אמאלפי. אני עוטה על עצמי חולצה קצרה ומכנסיים קלים ויוצא אל החוף. רוח קלילה מאדוות את פני המים הכחולים הצלולים. החוף זרוע בחלוקי נחל ופועל שחום משיזוף מסדר בחוף את כסאות הנוח והשמשיות. אני ניגש לבית הקפה הסמוך ויושב על כוס קפוצ'ינו, איטלקי אמיתי, לא חם מדי ולא קר מדי, בדיוק כמו שקפוצ'ינו צריך להיות. כאן אין מקינאטה, מקיאטו ושמות איטלקיים אחרים שמקומם הרחק הרחק מבית הקפה הזה, במדרכות ניו יורק ותל אביב.

ראשוני התיירים מתחילים להתקבץ בחוף. אמריקאים וגרמנים בעיקר. אין כאן ישראלים. אלה בוחרים את טוסקנה דווקא ואני שב ותוהה וחוזר ומתפלא איך זה שהמקום המדהים הזה אינו מוכר כלל לישראלים. אמור לישראלי איטליה והוא יאמר לך טוסקנה. התיירים המנוסים בינינו גם יוסיפו אולי את אגם גרדה ואת סירמיונה. דרום איטליה "יוק".

קרוב לוודאי שהכביש המוליך לאורך חופה של אמאלפי ונמשך עד סורנטו מצד אחד ועד סלרנו מצידו השני, הוא אחד מן הכבישים היפים ביותר בעולם. דומה גם שמדי שנה הוא נהייה צר יותר, צפוף יותר וירוק יותר ומעל לכל, יפה יותר.

כאן נדמה שהזמן עמד מלכת. בכל פינה שתעצור בכביש יתגלה לפניך מקום קסום – מורד תלול המוליך לחוף ים כחול וצלול והר גבוה מן העבר השני, המנומר בכתמי ירוק וצהוב – הלימונים המפורסמים של האזור.

מי שלא ראה לימון של חוף אמאלפי לא ראה לימון מימיו. יש ביניהם המגיעים למחצית גודלו של כדור רגל והם גדלים בכל מקום ונמכרים בכל פינה. עושים אתם הכול – רטבים למאכלים, לימונים כבושים, ריבות לימונים, כלי קרמיקה בעיטורי לימון, נורות, פמוטים, סבונים ועוד אך, גולת הכותרת היא הלימונצ'לו. אותו ליקר צהוב עשיר בעל ניחוח לימוני וכמות גדולה של אלכוהול.

חנויות שלמות מוקדשות כאן ללימונים – צלחות מעוטרות בלימונים, כוסות, ציורים, בדי ריפוד, וילונות, מפות ועוד. אתם מתפתים לקנות חפץ "לימוני" כלשהו ולקחתו הביתה. כבר בחדר המלון הוא נראה כאילו הוא נקטף מסביבתו הטבעית וכשהוא מונח בבית במקום הכבוד הראוי לו, הוא הופך, כהרף עין לאבזר קיטש תיירותי.

אם דגים ופירות ים נמנים על המאכלים האהובים עליכם, אין לכם מה לחפש כאן. כאן אוכלים דגים – אנטיפסטי די מרה (אנטיפסטי מן הים, עם פירות ים), אנשובי כבושים, מורים ברוטב עגבניות פיקנטי או ביין ולימון, פסטות ברוטבי עגבניות, לימון ופירות ים, ריזוטו נרו די ספיה (אורז עם דיו דיונונים שחור), טלייאטלה ולינגוויני ברוטבי עגבניות חריפים, מרקי דגים ועוד.

מסעדות היוקרה נמצאות, בדרך כלל, על אם הדרך, בצד הכביש הפונה אל הים. הכניסה למסעדה נושקת לכביש, וכך גם החנייה שהיא על גג המסעדה. המסעדה עצמה, ולעיתים גם בית המלון שהיא משתייכת אליו, משתרעים על צלע ההר התלולה עם מרפסות שטופות שמש וים כחול כאיזמרגד הנשקף מקרקעית ההר. זהו המקום האידיאלי לארוחת דגים אך יש לדעת שמחירה של ארוחה כזו, במקום כזה יכול להרקיע שחקים. 85 אירו ביקשו מאתנו, באחת מן המסעדות האלה עבור מרק דגים לשניים.

המסעדות הזולות יותר, אך טובות לא פחות (ובכלל, אין כאן מסעדות גרועות) נמצאות בעיירות הקטנות, וכאלה יש מאות. בכולן הפסטה טרייה, פירות הים נשלו מן הים הקרוב לפני שעות ספורות, השרות מקצועי ואדיב. כאן גם לא מטרידים אתכם בשאלות אם הכול בסדר ואם האוכל טעים. כאן יודעים שהאוכל מצוין.

כאן בחופו של מפרץ אמאלפי אוכלים, רוחצים בים, נחים ונהנים מן הנוף. אין כאן חנויות פאר או קניונים (מלבד חנויות האופנה בפוזיטאנו, הידועה כמרכז אופנה). חנויות התיירים כאן מוכרות מזכרות בעיקר, כולל מאכלים כמו פרושוטו, פרמזן, לימונצ'לו, פסטות צבעוניות שמשמשות לקישוט בלבד (ואפשר להבין זאת לפי מחיריהן האסטרונומיים. זה אינו המקום לטיול המשלב מסע קניות ולאמתו של דבר, גם טוסקנה אינה בדיוק מרכז קניות. לכאן באים לנוח, לאכול ולראות. והעין אינה שבעה מלראות ואני חוזר לכאן בכל שנה, וקרוב לוודאי שאמשיך בכל כל עוד אוכל.

אם הפרוטה מצויה בכיסכם, התחילו את הטיול ברומא. שכרו רכב (רצוי לעשות זאת מן הארץ) ורדו באוטוסטרדת השמש (A1) עד סלרנו, בקצהו הדרומי של מפרץ אמאלפי. ארבע שעות נסיעה לערך ואתם בעולם אחר. ביציאה מהאוטוסטרדה בחרו את הדרך המוליכה אל Costiera Amalfitana (היא מצוינת בשלטים חומים, לצד שלטי הדרך הראשיים. משמאלכם תוכלו להעיף מבט אל נמל סלרנו אך כעת, עזבו את העיר. נחזור אליה בהמשך. התחילו בנסיעה צפונה. בתוך דקות הנוף משתנה, הים מכחיל לנגד עיניכם, ההרים מוריקים, הכביש הולך וצר והנסיעה איטית למדי.

היזהרו מהאופנועים הנמצאים כאן במאות. קילומטרים ספורים ואתם בוויטרי סור מרה (Vietry sur Mare). אם השעה מוקדמת עדיין, רדו לכיוון החוף ואם התמזל מזלכם אולי גם תמצאו חנייה במפרץ בשעת צהריים, כדאי שתסעדו במסעדת Vera Cucina בצידו השמאלי של מגרש החנייה במעלה מספר מדרגות.

קחו את זמנכם בידכם. אתם עכשיו בארץ אחרת. זו אינה צפון איטליה, ללא ספק כאן שוכנים זה לצד זה, קולניות ושלוות אלוהים, אלגנטיות והזנחה, עושר ועוני ומעל לכל אהבת החיים הפשוטים והזמן שכאילו קפא מלכת.

כעת אחרי קפה אמיתי וכוסית לימונצ'לו קפוא, אתם מוכנים לדרך. המשיכו בדרככם מערבה לאורך החוף ועברו את צ'טרה (Cetara). אל תיכנסו לכאן עדיין, נשאיר זאת לימים הבאים. המשיכו מערבה. 20 קילומטרים מסלרנו נמצאת מאיורי (Maiori) ובקרבת מקום אליה אמאלפי. נכון, השם אמאלפי מפתה יותר אך, קרוב לוודאי שגם אם תמצאו בה מלון, חנייה לא תהייה לכם. בחרו אם כן במאיורי או במינורי הסמוכה אליה.

מצאו לכם מלון ויש עשרות מהם בסביבה. אם אתם בשיא העונה הזמינו מקום מראש (תוכלו לעשות זאת באמצעות האתר Venere.com), החנו את המכונית, עברו לבגדים קלים יותר וצאו לתור את הסביבה. אם מוקדם עדיין, השמש שוקעת כאן ב-9 בערך, תוכלו לסיים בטיול קצר לאחת מן העיירות הסמוכות או בעיר עצמה. נוחו מעט וצאו לארוחת ערב. הניחו את מדריך התיירים בצד ותנו לעיניכם ולאפכם להחליט עבורכם היכן לאכול. את מטבחיה האמיתיים של איטליה לא תמצאו דווקא במסעדות היוקרה אלא במסעדות הביתיות. הקדישו לארוחה שעתיים לפחות וחזרו לשנת לילה מרגיעה, יש לכם עוד הרבה מה לראות ולעשות בימים הקרובים.

 

להמשך הכתבה